כעס, הוא תגובה רגשית נורמלית שרובנו
חוויםשחרור כעסים ברמות שונות, מפעם לפעם.

למרבה הצער ישנן תקופות שאנו חשים שהכעס משתלט עלינו, ברמה שמקשה עלינו לתפקד כרגיל ביומיום.
זה קורה וזה בסדר, כל עוד נבין שמדובר בתקופה של התמודדות שתחלוף בסופו של דבר. ברוב המקרים, לאחר שנכיל את הכעס וניתן לו מקום, נוכל להחזיר לידינו את השליטה ואת השלווה שהן נחלתנו.

אם לא נשכיל לעשות זאת ולשחרר כעסים תקועים, קיים סיכוי ש"נתאהב" בכעס. או למעשה נתמכר לתחושה שהוא מעורר בנו (תחושת כוח, צדקנות וזכאות), מה שיהפוך אותנו לאנשים "כעוסים" ביומיום, (כולנו מכירים כאלו…) וחבל. כל מה שזה יבטיח לנו, הם חיים לא ממומשים של כעס ומירמור. רגשות שמחסלים כל טיפת אושר.

התמכרות לכעסים

כעס, מתעורר כמו כל רגש אחר, וברגע שהוא עולה, משתחרר חומר כימי ספציפי במוח.
ככל שנחווה עוד ועוד מאותו רגש של כעס, הנתיב אליו משתחררים הורמוני הרגש, יתרחב ויהפוך להיות מאין כביש ראשי, או  ברירת מחדל במוח. במצב זה, תת המודע שלנו יקפוץ מיד על כל טריגר קטן ויביא לנו עוד מחשבות כעוסות שתעוררנה רגשות כועסים וחוזר חלילה.

איך כעס משפיע על החיים שלנו?

לכעס יכול להיות פן חיובי משחרר ומניע לפעולה, אך במקביל מדובר ברגש שלילי, ורגשות שלילים גוזלים מאתנו המון אנרגיה. לכעוס או לשפוט אחרים – זו פעולה שמחלישה אותנו אנרגטית, וכעס כרגש טעון אנרגטית יכול לפגוע בנו פיזית ורגשית.

  • הכעס פוגע לא רק במי שחש אותו, אלא גם באנשים שסובבים אותו, בעיקר כי הוא משרה אוירה לא נוחה של משבר שדורש פתרון.
  • כעס והדרך בה אנו מביעים אותו, יכול יכול גם לגרור ביקורת עצמית קשה. תחושה של אבדן שליטה, ולעיתים גם פגיעה במי שאנו אוהבים, בניגוד לשיקול דעתינו.
  • אנשים שמחצינים את הכעסים שלהם באופן קבוע, ישלמו פעמים רבות מחיר חברתי ואישי. הן המחיר של רגשות שליליים כלפי עצמם, והן בהשלכות של ההתנהגות שלהם על הסביבה ועל מערכות היחסים האישיות והמקצועיות בחייהם.
  • כעס עצור או מבוטא, משפיע לרעה גם על הבריאות שלנו. מחקרים מראים קשר הדוק בין רמות כעס ועצבים גבוהות לבין מחלות לב, כליות, מערכת העיכול ועוד.
    כשאנו כועסים הגוף שלנו נכנס למצב דחק של או "הילחם או ברח":
    הדופק עולה, וכמוהו הלחץ שמופעל על העורקים.
    הגוף מייצר יותר טסטוסטרון שתורם לאגרסיות.
    הגוף מפריש קורטיזול שהוא "הורמון הלחץ" שמשפיע על מערכת החיסון, לחץ הדם, רמות סוכר ועוד, וכמו כן מחקרים העלו שכעס מחמיר כאבים כרוניים.

שחרור כעסים:

  • כעס – כמו כל רגש שלילי, נוצר עלי ידינו וממוקם בתוכנו ולא במציאות החיצונית.
    בפועל יש לנו את המציאות החיצונית ואת העובדות בשטח, ויש את המשמעות שאנו מוסיפים למציאות, שנובעת מהמשקפיים הסובייקטיביות שלנו.
    הפרשנות שכל אחד מאתנו נותן למה שקורה במציאות שלו, נובעת מניסיון העבר (אישי וקולקטיבי), וממערכת האמונות הפרטית שלנו; מאיך שאנו רגילים להתייחס לכל דבר, על סמך מה שלמדנו עד היום.
  • עד שלא נשנה את נקודת ההתייחסות הקבועה שלנו, את הדיבור הפנימי, שמלבה את תחושות הכעס ומכניס אותנו ללופ שלילי, נישאר כבולים בכעסים.
  • אחת הדרכים הטובות לשנות את הלופ, היא לשכנע את המוח שוב ושוב לשנות את ברירת המחדל שלו. חזרתיות היא מילת המפתח כדי לחווט מחדש את הנתיבים במוח כך שיעבדו בשבילנו ולא נגדינו.

מדוע אנו מניחים לכעס לנהל אותנו, במקום שאנו ננהל אותו?

  • כעס הוא הרגל וכהרגל אנו יכולים ללבות אותו או להרגיע אותו בעצמנו. מה שמלבה כעס הוא מחשבות. לכל אחד מאתנו יש נקודות שמכאיבות לו יותר מלאחר, בגלל צלקות שנקוו בו בעבר. ישנם טריגרים במציאות, שכאשר ניתקל בהם, ישלחו באופן מידי אותות של כעס במוחינו.  זה יכול להיות מישהו מסויים, מצב מסויים, שריטה או זיכרון מהילדות ועוד. לדוגמה: אם בילדותי תמיד גרמו לי לפקפק באינטיליגנציה שלי, ומישהו יקרא לי טיפש – זה יכעיס אותי יותר משיכעיס אדם שמשוכנע ביכולת השכלית שלו.
  • הבעת כעס משרתת אותנו, בכך שאנו מפיקים תשומת לב מהמקום שבו צריך לנחם אותנו. או שאנו מרגישים צודקים בכעס שלנו וזו תחושה טובה, או שאנו מאשרים אמונות שיש לנו על עצמנו כמו "אני כישלון" או "כולם נגדי".
  • כשאנו מתרגלים לכעוס על בסיס קבוע, נוצרת התניה במוח, שברירת המחדל שלה היא כעס. לא רק כהרגל התנהגותי מוקנה, אלא ככזה שכבר קנה לעצמו נתיבים כימים קבועים של רגשות במוח, ברמה שאנו מכורים אליו ברמה פיזית. רגשות הכעס, נותנים לנו סוג של שחרור וסיפוק שבאים משחרור של "קיטור" ומתחושת הצדקנות שהופכת אותנו ל"בסדר" מול האחר.

עד שלא נשנה את נקודת ההתייחסות, נישאר כבולים במקומות האלו כי לא למדנו לפרק אותם. למרבה המזל, זה ניתן לשינוי בכול רגע. האזנה נעימה.