טונים בינוראליים או Binaural Beats – הם אשליה שמיעתית שנוצרת כאשר משמיעים לכל אוזן בנפרד שני צלילים בתדרים מעט שונים. המוח אינו שומע רק את שני הצלילים המקוריים, אלא תופס גם פעימה נוספת שקצבה שווה להפרש ביניהם.

לדוגמה, אם נשמיע באוזן אחת צליל של 120Hz ובאוזן השנייה 125Hz, מוח המאזין יתפוס פעימה בקצב של 5Hz. הפעימה הזו אינה קיימת כצליל פיזי שמושמע באוזניות – היא נוצרת כתוצאה מהאופן שבו מערכת השמיעה והמוח מעבדים יחד את שני הצלילים.

איך התגלו הטונים הבינוראליים?

התופעה תוארה כבר בשנת 1839 על ידי המדען הגרמני היינריך וילהלם דאב – Heinrich Wilhelm Dove. דאב גילה שכאשר משמיעים לכל אוזן צליל מעט שונה, ניתן לתפוס פעימה שקצבה הוא ההפרש בין שני התדרים.

יותר ממאה שנה מאוחר יותר, בשנת 1973, החזיר החוקר האמריקאי ג'רלד אוסטר – Gerald Oster את התופעה למרכז העניין המדעי במאמרו Auditory Beats in the Brain, שפורסם ב־Scientific American. אוסטר תיאר את הטונים הבינוראליים כתופעה שמקורה בעיבוד שמיעתי בתוך מערכת העצבים, והציע שניתן להשתמש בה גם כדי ללמוד כיצד המוח מעבד צלילים המגיעים בנפרד משתי האוזניים.

חשוב להבחין: עצם קיומה של הפעימה הבינוראלית הוא תופעה שמיעתית מוכרת ומתועדת. השאלה האם האזנה לפעימה בתדר מסוים יכולה גם לגרום לפעילות גלי המוח להסתנכרן איתו – תהליך המכונה Brainwave Entrainment, היא כבר שאלה נפרדת, שנבדקה במחקרים רבים ועליה ארחיב בהמשך.

השימוש בטונים בינוראליים לצורך אימון או רתימה של גלי המוח הוא אחת השיטות המוכרות בתחום ה־Brainwave Entrainment – אימון גלי מוח. מדובר בטונים הנשמעים באוזניות, שנועדו לעודד את המוח לעבור בהדרגה למצב פעילות מסוים, למשל מצב המזוהה עם הרפיה, ריכוז, מדיטציה או שינה. מרבית בני האדם חווים שינויים טבעיים בדפוסי גלי המוח במהלך היום. מדיטציה, למשל, יכולה להיות מלווה בשינויים בפעילות המוחית, וכך גם שינה, ריכוז עמוק או מצב של עוררות גבוהה. הרעיון מאחורי הטכנולוגיה הבינוראלית הוא להשתמש בצליל כדי לעודד מעבר מכוון יותר בין מצבים כאלה.

כיום טונים בינוראליים משמשים בעיקר בתחומי הרפיה, מדיטציה, שינה, ריכוז ואימון מנטלי. קיימים מחקרים שמצאו השפעות על מדדים של חרדה, רגיעה, קשב ותפיסת כאב, אך התוצאות אינן אחידות בכל המחקרים ולכן נכון להתייחס אליהם ככלי מסייע ולא כטיפול רפואי בפני עצמו.

ברשת תוכלו למצוא את הטכנולוגיה גם תחת המונח צלילים פסיכואקוסטיים: תחום העוסק באופן שבו צלילים נתפסים ומעובדים על ידי מערכת השמיעה והמוח.

בטונים בינוראליים, כל אוזן מקבלת תדר מעט שונה והמוח משמש למעשה כמגשר בין שני הצלילים. מערכת השמיעה משלבת את המידע שמגיע משתי האוזניים, וכתוצאה מכך נוצרת במוח תחושה של פעימה נוספת שקצבה שווה להפרש בין שני התדרים.

למעשה, ההפרש בין התדר המושמע באוזן ימין לזה המושמע באוזן שמאל הוא שקובע את קצב הפעימה הבינוראלית שאנו רוצים ליצור. הרעיון באימון גלי מוח הוא שחשיפה לפעימה בקצב מסוים עשויה לעודד את הפעילות המוחית לכיוון טווח תדרים דומה.

לדוגמה: אם נרצה לעודד פעילות בתחום גלי תטא – 4 עד 7Hz, נוכל להשמיע תדר של 120Hz באוזן אחת ו־125Hz באוזן השנייה. ההפרש ביניהם הוא 5Hz, ולכן המוח יתפוס פעימה בינוראלית בקצב של 5Hz – הנמצא בתוך תחום גלי תטא במוח.

בעזרת תכנון מוקפד של צלילים המועברים בינוראלית באוזניות סטריאופוניות, אפשר ליצור הקלטות המכוונות לטווחים שונים של פעילות מוחית – למשל אלפא להרפיה, תטא למדיטציה ודמיון, או דלתא לשינה עמוקה.

גם לכוונה של המאזין יש מקום חשוב בחוויית ההאזנה. כאשר אנחנו מאזינים מתוך מטרה ברורה – להירגע, להתרכז, למדוט או להירדם – הצלילים משתלבים עם הקשב והכוונה שלנו כחלק מתהליך האימון כולו.

!

חשוב לדעת

המוח שלנו משתנה ומתאים את עצמו בתגובה לחוויות ולגירויים שונים. התכונה הזו נקראת Neuroplasticity – גמישות עצבית. גם צליל הוא גירוי שהמוח מגיב אליו, ומחקרים בוחנים כיצד טונים בינוראליים עשויים להשפיע על פעילות המוח ועל מצבים שונים.