נסו לרגע להפעיל את הדמיון:
הפסקת מדיטציה ב-5 דקות.
אפשר לעצור כאן לכמה דקות של תרגול, ואז להמשיך לקרוא.
נסו לרגע להתרווח בכיסא, לנשום עמוק ולהירגע. בעיניים פקוחות או עצומות, דמיינו שאתם מריחים ריח של לחם טרי שזה עתה יצא מהתנור. מרגישים איך בלוטות הרוק בפה מתחילות לרייר? או דמיינו שמישהו סוחט לימון טרי על הלשון שלכם. חשים איך הלשון נצרבת והפנים מתכרכמות מהחמיצות?
ומה אם תנסו לדמיין הליכה ברגלים יחפות על חוף הים לעת שקיעה? מרגישים את החול הלח תחת כפות הרגלים? מצליחים לשמוע את קריאות השחפים? להריח את ריח הים? לראות בעיני רוחכם את קו האופק מאדים…
אם כן, ברוכים הבאים לתרגיל הדמיון מודרך הראשון שלכם. כן זה עד כדי כך פשוט…
מה קורה במוח כשמדמיינים פעולה?
מחקרים מצביעים על כך שבזמן שאנו מדמיינים פעילות מסוימת, למשל ריצה בפארק, אנו מפעילים חלק מרשתות המוח המשתתפות בתכנון התנועה ובביצועה. למעשה, גם בלי לצאת לריצה, הדמיון יכול לעורר תחושות ותגובות בגוף ובנפש.
עם זאת, הפעילות המוחית אינה זהה, ותגובת השרירים אינה שקולה לזו של ריצה אמיתית. תרגול בדמיון יכול להשתלב לצד תרגול בפועל, אך אינו מחליף אותו.
דוגמה לעניין המחקרי בנושא הופיעה גם בכתבה: בשורה לבטלנים: ניתן לפתח שרירים במחשבה בלבד. זו כותרת של כתבה ותיקה, ולא המלצה להחליף פעילות גופנית במחשבה.
כל זה לא אומר כמובן, שכולנו מסתובבים עם תפיסת מציאות מעוותת בנוגע למה שעשינו בפועל ומה בעצם דמיינו, כי התודעה של רובינו, יודעת לעשות את ההפרדה, אבל זה אומר שהמוח שלנו, נוח לספוג "מניפולציות" מהסביבה וכמובן גם מהחלק המודע שלנו – בעזרת שכנוע עצמי או אוטוסוגסטיה.
נוירוני מראה – הקשר בין צפייה לפעולה
תגלית נוספת, שתוארה בתחילת שנות התשעים במחקרים של פרופ' ג'קומו ריזולטי ועמיתיו, הייתה "נוירוני המראה". במחקרים בקופים נמצאו תאים שהגיבו הן לביצוע פעולות מסוימות והן לצפייה באחר מבצע פעולות דומות.
התגלית פתחה תחום מחקר על הקשר בין מה שאנחנו רואים לבין המערכת המוטורית שלנו. צפייה בפעולה ודמיון שלה יכולים לערב חלק מהאזורים המשתתפים בביצועה, אך אין פירוש הדבר שכל האזורים מופעלים בדיוק באותה צורה.
זהו כיוון מעניין להבנת הקשר בין צפייה, למידה ופעולה. עם זאת, היכולת שלנו להזדהות עם האחר ולהרגיש חמלה מורכבת יותר, ולא נכון להסביר אותה באמצעות נוירוני מראה בלבד.
דמיון ומציאות – מה משותף ומה שונה?

הדמיון והתפיסה החושית נעזרים בחלק מרשתות המוח המשותפות, אך המוח בדרך כלל יודע להבחין בין מה שאנו חווים במציאות לבין מה שאנו מדמיינים.
כל פעילות החושים שלנו, מתרחשת בסופו של דבר בתוך הקופסא הקטנה של המוח, בין אם היא מתקיימת מחוץ לגופינו ובין אם בדמיון…. בפועל – לא עינינו הן הרואות, אלא המוח שלנו.
חמשת החושים שלנו, שבאמצעותם אנו תופסים את העולם סביבנו, מעבירים למוח מידע על אור, צליל, מגע, טעם וריח. המוח מעבד את המידע הזה, וכך נוצרת החוויה שאנו מכירים.
לדוגמה: העיניים מאפשרות לאור להיכנס פנימה ולהיקלט ברשתית. המידע מועבר למוח, שמפרש אותו ומשלב אותו עם ידע וניסיון קודמים כדי ליצור תמונה בעלת משמעות.
- הדקירה של המחט שאנו חשים אצל הרופא כרוכה באותות עצביים שהמוח מעבד כחלק מחוויית הכאב. יש אנשים שמערכת החישה שלהם משובשת בעקבות מצב רפואי נדיר, והם עלולים שלא לחוש כאב גם בעקבות פגיעה בגוף.
- מיום היוולדנו, התרגלנו לתפוס את העולם סביבנו, דרך אותה מערכת של 5 חושים. בהמשך, לימדו אותנו בבית הספר שיש חמישה חושים, והמשיכו לקבע את התפיסה הזו.
- אך מה אם יש לנו חושים נוספים שדומים יותר לחוש השישי או לאינטואיציה? חושים באמצעותם אנו יכולים לתרגם אנרגיה בצורה אחרת? חושים שסגרנו את האפשרות להכיר, ברגע שהחלטנו שיש רק 5 חושים? חושים שיכולים לתת לנו תחושה מדויקת יותר על מה בעצם קורה בעולם, ומה ההשפעה שלנו על מה שקורה?
חוק הזיכרון האסוציאטיבי
המוח שלנו עושה הקשרים בין תמונות, מחשבות ותחושות באמצעות זיכרון אסוציאטיבי. אנו מחדירים משמעות לעולם שלנו, על סמך אסוציאציות שנובעות מניסיון עבר ואמונות שאימצנו לאורך הדרך. פעמים רבות, לא נראה דבר שמונח ממש מול עינינו, פשוט כי אנחנו לא מצפים לו או מאמינים בו.
לדוגמה: אנו רואים מישהו שמוצא חן בעיננו במסיבה או בעבודה. לצד התרגשות ועוררות הורמונלית, המוח שלנו מעלה אוטומטית את מה שידוע לו על זוגיות, בין השאר פגיעה שחווינו בעבר מבן זוג שאהבנו. הפגיעה הייתה כואבת ותחושת הפחד מפגיעה חוזרת ומתעוררת ולוחצת לנו על פצע פנימי, עד שהיא מאפילה על תחושת ההתרגשות. אנחנו נשארים נטועים במקום מבלי לעשות שום צעד, או לחלופין דוחים את אותו אדם, אם הוא יזם התקרבות.
איך זה עובד – כשמחשבה ורגש הופכים לדפוס

המוח שלנו בנוי מכמות עצומה של נוירונים שמחוברים זה לזה ומרכיבים ביניהם רשת קשרים ענפה. זיכרונות, מחשבות ורגשות קשורים לפעילות של רשתות כאלה. חשוב להבין שההקשרים הללו קשורים לתהליכים פיזיולוגיים, ולא רק לרעיון תיאורטי.
- מחשבה על זוגיות שמעלה בנו רגש של פחד יכולה לעורר גם תגובות בגוף. ככל שנחזור ונחווה פחד סביב קשר זוגי, כך עלול להתחזק הדפוס שבו מחשבה על זוגיות מעוררת את הפחד בצורה אוטומטית.
- לכן רבים מאיתנו חווים כל פעם מחדש רגשות בלתי רצויים כמו פחד או כעס, שנדמה שאין לנו שליטה בהם. אפשר לתאר זאת כדפוסים שאנו חוזרים ומשחזרים בחיינו, בלי לקבוע שמדובר בהתמכרות כימית או בקולטן מיוחד לכל רגש.
- על מנת שנוכל לשנות את הקשר בין מחשבה מסוימת לרגש הקבוע שהיא מעוררת, עלינו להתחיל לזהות את הדפוס ולתרגל תגובה אחרת — בעזרת החלפת המחשבה, או קישור שלה לרגש אחר.
יצירת מציאות – לתרגל תמונה חדשה:
איך ניתן להתחיל לשנות את הקשר הקבוע בין מחשבה לרגש?
- המוח האנושי עם כול המורכבות שלו, מתפקד במובן מסוים כמו שריר, וכמו כול שריר, ניתן לאמן אותו על ידי הטמעת דפוס חדש, וחזרה שוב ושוב על אותו הדפוס, כשהמטרה היא לשנות את ההרגל המותנה ו"לשבור" את הקישור בין אותה מחשבה לאותו הרגש.
- לדוגמה: המחשבה על מציאת זוגיות גורמת לכם מועקה. התמונות שהמחשבה מעלה בכם הן תמונות של מערכות יחסים כושלות שיצרו אצלכם כאב רב. כדי לשנות את ההקשר, אתם מתחילים לתרגל פעם ביום דמיון מודרך, שבו אתם בזוגיות מאושרת שמספקת את כל צרכיכם.
- תוך פרק זמן מסוים, אתם יכולים להבחין שהרגש האוטומטי שמחשבה על זוגיות מעלה בכם – השתנה. תמונה חדשה הולכת ונבנית בדמיון, ויכולה לעזור לכם לפתח תגובה אחרת למחשבה על זוגיות. אתם אופטימיים יותר. אתם מסוגלים לצאת מהבועה של הפגיעה ולהבין שיש גם חוויות זוגיות אחרות.
- אתם מנכסים לעצמכם את התמונה שהעליתם בדמיון והתחושה שלכם לגבי זוגיות משתנה לטובה, ואף מוקרנת לסביבה. השינוי הזה יכול לעזור לכם להיות פתוחים יותר להיכרות ולפעול אחרת כשמגיעה הזדמנות לקשר. הוא אינו מבטיח מתי או כיצד יופיע האדם המתאים.
ראו גם מאמר: איך יוצרים מציאות?
הנוסחה לתרגול יצירת מציאות:
ויזואליזציה או העלאה בדמיון + רגש + חזרתיות = תרגול של תגובה חדשה, שיכולה לתמוך בבחירות ובפעולות חדשות במציאות.
לא רק לראות את התמונה – גם להרגיש אותה
- פעולה יזומה ועקבית של העלאה בדמיון של מה שאתם מבקשים, יכולה לשנות את תמונת הנוף הנפשית. ועדיין חשוב לזכור שהמטרה המרכזית בתרגול היא להעלות את הרגש החדש שאנו מבקשים, ולחוות אותו על בסיס קבוע יותר.
- בתרגול שלי, אני מעניקה מקום מרכזי גם לרגש: לא רק לראות את התמונה הרצויה, אלא להרגיש אותה. על המקום של הלב בגישה הזו הרחבתי במאמר: כוחו של הלב האנושי.
להמשך התרגול: 7 צעדים ליצירת מציאות בעזרת בחירה חופשית. | למאמרים ולתרגולים נוספים: יצירת מציאות בספריית המדיטציות.
הצטרפו אלינו בפייסבוק וקבלו מאמרים ורצועות דמיון מודרך במתנה:
פורסם לראשונה: 13.5.2015| עודכן לאחרונה: 15.10.2026







ואוווו איזה הסבר יפה ומדוייק !!!
תודה תודה 🙂
כתבה יפה ומעניינת! אהבתי ממש ❤️
כתבה מקצועית,מדוייקת,כתובה בצורה מובנת ועניינית
תענוג
מי הכותב?
תודה לך זוהרה, כיף לשמוע. אני כותבת את כל הכתבות באתר 🙂 רינת ידלין
אלפי תודותתתתתתתת
יפה ומרגש
מעולה!!!
לפני ההדמייה צריך לברר אם אין מחשבה תפוסה ותקועה שלא רוצה בדיוק את הדבר אותו היא מדמיינת
למשל אינטימיות בזוגיות
מחשבה אחת יכולה לחשוב משהו אחד (אני רוצה אינטימיות)
מחשבה אחרת יכולה לחשוב משהו אחר (אני פוחדת מאינטימיות)
והקונפילקט ביניהם עלול להכשיל את ההדמייה.
לכן צריך לבוא מוכנים ולא במקרה כמו "במקרה הכינותי"
אלא לעשות עבודת מודעות לפני זה. ושם אין מקום למקרה אלא להפעלת המודעות, חלק אחד במוח שיכול לחקור את החלק האחר.
ורק כשהמחשבה משוחררת (אם דרך הגוף, השכל או הרוח) ניתן להשתמש בתרגיל ההדמייה כדי להשיג תוצאות רצויות באמת. ובמקרה הכי טוב, כשהשחרור מתרחש דרך כל שלושת החלקים, לא צריך יותר להשתמש בדמיון. המציאות תביא לך בדיוק מה שרצית בלי להתאמץ כלל.
אהבה לכולם. קאלי.
וואו ממש מדהים, תודה רבה..!!!! √