איך נשמור על מוח גמיש מתחדש ויעיל – בכל גיל

שבירת מיתוסים על המוח האנושי

המוח האנושי, הוא אחד התחומים שריתקו מאז ומתמיד, הן את אנשי המדע והן את אנשי הרוח.
לשמחתנו, בשנים האחרונות מדענים פורצי דרך, מפריכים מיתוסים על ברכיהם התחנכנו, מספקים הוכחות לכך שהמוח שלנו, הוא הרבה יותר מוכשר ודינאמי ממה שחשבנו עד כה, ועל הדרך גם נותנים הסבר לאיך עובד הקשר בין הגוף לנפש.

מה השתנה בשנים האחרונות, בהבנה שלנו את המוח האנושי? והאם נוכל לרתום את התובנות הללו כדי לשלוט טוב יותר בתוצרת המוחית שלנו? כדי שנוכל לעשות זאת, בואו ונפריך קודם כל, כמה מהמיתוסים הנפוצים ביותר, שיש לנו על המוח האנושי:

"אנחנו עומדים על סף פריצת דרך, על סף הבנות מדהימות לגבי נושאים רבים הקשורים למוח, ביניהם תהליכי הזיכרון, הלמידה, היצירתיות, קריאת מחשבות ישירות מהמוח, דברים שפעם נתפסו כסיינס-פיקשן והיום הם אופציות ממשיות". פרופסור עידן שגב

1. המיתוס שהמוח שלנו מפסיק להתפתח לאחר גיל ההתבגרות

עד תחילת שנות ה-90, האמינו מדענים כי המוח שלנו משתנה ומתפתח רק בזמן ההתבגרות וכי עד שנגיע לשנות העשרים של חיינו, כבר נצבור את כל היכולות המוחיות, שישרתו אותנו במהלך חיינו. האמונה כי המוח מתקבע לאחר שסיימנו לגדול, אף תאמה את ההתדרדרות הקוגניטיבית שנצפתה במבוגרים, שנתפסה כחלק בלתי נמנע מתהליך ההזדקנות.
למרות שרבים מאיתנו שגדלו על הפרדיגמה הזו, עדיין שבויים בה, מחקרים ועדויות שהצטברו לאורך השנים האחרונות, מוכיחים את ההפך הגמור.

מהו "המוח הגמיש?"

אחת מפריצות הדרך החשובות ביותר בחקר המוח בעשור האחרון, הגדירה את מודל "המוח הגמיש", המסתמך על הנירופלסטיות (Neoroplastics) או ה"גמישות העצבית" של מערכת העצבים במוח.
חוקרים הוכיחו  שלמוח שלנו יש תכונות פלסטיות, המאפשרות לו להשתנות לאחר שהוטבע בו מידע מיתוס המוח המקובעחדש, ולא לחזור לצורתו הקודמת (בדומה לפלסטלינה). למעשה כיום כבר ידוע, כי המוח ממשיך לחווט את עצמו, ויוצר הקשרים חדשים במהלך כל חיינו. עוד ידוע, שלמוח שלנו יש תכונות המאפשרות לחלקים בתוכו, להסב או להרחיב את יעודם, כדי למלא את תפקידם של חלקים שנפגעו.
הפלסטיות של המוח, היא הגבוהה ביותר בגיל הרך, על מנת שנוכל לקלוט עולם חדש, שפה חדשה, מנהגים וכד', והיא הולכת ופוחתת עם השנים. אך זו עובדה, שהמוח שלנו ממשיך להיות גמיש גם בבגרות ואפילו בזיקנה.
למעשה הירידה בקוגניטיביות שמתרחשת ככל שאנו מתבגרים, נובעת מכך שאנו מפסיקים ללמוד דברים חדשים ולייצר הקשרים חדשים במוח, ולמעשה "נכנעים" להתדרדרות שאנו מייחסים לגיל, אך היכולת הזו, מאפיינת את המוח האנושי, כמעט בכל שלב של חיינו.

האם ניתן להשפיע על רמת הגמישות של המוח?

מוח גמיש, הוא מוח שמסתגל מהר, חושב מהר, מבריא מהר יותר ומזדקן לאט יותר, ממוח סטטי.
האם אנו יכולים לתרום לגמישות המוחית שלנו
? מסתבר שכן. ההבדלים שאנו רואים בין היכולות הקוגניטיביות בקרב קשישים הם עצומים, ונובעים כפי הנראה מהרגלי לימוד, ושמירה על "כושר מוחי" בגיל מתקדם, כמו גם על סביבה חברתית פעילה.

דר' נורמן דוידג´, פסיכיאטר מאוניברסיטת קולומביה, מביא בספרו "המוח הגמיש", (The Brain That Changes Itself). מקבץ סיפורים מקו החזית של חקר המוח, ומתאר את כל הרעיון של המוח הגמיש, החל מהימים שבהם נדחה בזלזול על ידי הקהילה המדעית, ועד שהוכר כמהפכה מדעית של ממש.
דוידג´ מתאר מקרים של אנשים, שמוחם הצליח "לתקן את עצמו" או "לחווט עצמו מחדש", בצורות שהפתיעו גם את הרופאים.  לדוגמא: ללמוד לראות למרות פגיעה בעיניים, לרפא פגיעות מוחיות שונות כמו העדר אונה, לתקן ליקויי למידה והפרעות קשב, לרפא כאבי פנטום ואפילו להעלות את האינטיליגנציה.
הספר מתאר כיצד חלקים שונים במוח, מסתגלים ולומדים איך למלא פונקציות שנפגעו או שתפקודן לוקה בחסר, ומציג באור חדש את האופן שבו התרבות מעצבת את מוחנו, ואת היכולת האנושית להשתנות באמצעות חשיבה חיובית ושיטות מנטליות שונות.

"ההכרה שחוויה רגשית יכולה לשנות את מבנה המוח, מוכיחה שעולם הגוף ועולם הרוח אינם נפרדים זה מזה". דר' נורמן דוידג´

גם פרופ' מייקל מרזניץ מבכירי חוקרי המוח בעולם, טוען שהמוח שלנו, בדומה לשריר, נתון למניפולציות ואין כמעט מיתוסים על המוחתחום או תפקוד מוחי, שאינו ניתן לשיפור בעזרת אימון וחיזוק שלו משך תקופה מסוימת.
המוח שלנו בנוי לקלוט ולהטמיע רפרטואר גדול של כישורים ויכולות ספציפיים, שקשורים להיסטוריה האישית שלנו, וכמובן לסביבה ולתרבות בה גדלנו. לכל אלו יש ביטוי פיזי ממשי במוח, כך שככל שהסביבה שלנו מורכבת יותר, כך מוחנו משתנה על מנת להכיל אותה.
תמונת המוח של אדם במאה ה-21, היא שונה בתכלית השינוי מתמונת המוח של אדם לפני 100 שנים אומר מרזניק, יש הבדל משמעותי בפרטים. "ה"עצמי" שלנו, מיוצר במוח באמצעות שינויים פיזיקליים. לכל אחד מאיתנו יש היסטוריה שונה, וחוויות שונות, והן שיוצרות את השונות הנפלאה של העצמי – של האישיות הפרטית שלי."

בכל רגע שאנו לומדים, אנו יוצרים הזדמנות עבור המוח לייצב ולחזק מיומנויות חדשות. אך חשוב לומר עם זאת, שהגמישות המוחית שלנו, עובדת לשני הצדדים ואינה מוגבלת רק להקניית מיומנויות חדשות. בכל פעם שהמוח שלנו מחזק הקשרים, כדי לקדם את השליטה שלנו במיומנות חדשה, הוא מחליש קשרים נוירונים אחרים שלא היו בשימוש באותו רגע. זה נקרא "שינוי פלסטי שלילי". זה אומר שמיומנות שאיננו מפעילים כלל, למשל חישובים מורכבים או אפילו חוש הומור, ילכו ויאבדו לנו עם הזמן, אם לא "נתאמן" בהן.

אז מה צריך לעשות כדי לשמור על מוח גמיש?

ראשית עלינו להבין כי כל שינוי במוח דורש ריכוז, מוטיבציה וזמן. הרעיון שבעתיד נוכל לקחת גלולת קסם שתעזור לנו לחדש את המוח, אמנם קוסם מאוד, אבל עד אז, אין לנו ברירה אלא להפשיל שרוולים…
המוח שלנו אוהב חידושים והפתעות, ויותר מכך, הוא אוהב עניין ומאמץ משמעותי.
ככל שאנו מתבגרים, יתכן ונאפשר כניסה של מידע חדש, אבל לרוב נפסיק ללמוד יכולות חדשות לגמרי. המוח שלנו רוצה שנלמד תחומים חדשים, ולא סתם נלמד, אלא שתהיה לנו תשוקה להתמחות ולהעמיק בתחום חדש – כלומר שזה יהיה חשוב לנו…כי מה שחשוב לנו, מעשיר את המוח ומשנה אותו, ומה שלא, יצא מהפוקוס, והמוח יחזור למצבו המקורי לאחר תקופה מסויימת.

"כיוון שהמוח משתנה רק כשזה חשוב לו, חשוב לנו שנהיה מועסקים בחיים ושנמצא מה מעניין אותנו. עלינו לדאוג  שתהיה בחיים שלנו רמה מסויימת של אינטנסיביות, עם מטרה כלשהי, כי שום דבר במוח לא ישתפר אם לא נחזק אותו, זה לא יקרה מעצמו. אסף שדה, מתודיקה

בנוסף, המוח שלנו מבקש לחוות חוויות חדשות, ואתגרים חושיים. אחת הבעיות של העולם המודרני לדברי מרזניק, היא העובדה שאנו פועלים כאוטומט רוב היום, בלי תשומת לב למה שקורה סביבנו. זה גורם למוח להזדקן… "נסו לנסוע מחר לעבודה בדרך אחרת" אומר מרזניק, ושימו לב לפרטים בדרך. חדדו את החושים וחפשו הפתעות בדרך, "המוח צמא להן". כמו כן, ישנם כיום מכונים שונים שמאמנים את המוח בתרגילים שמטרתם לשפר זיכרון, אינטיליגנציה, רמת קשב ועוד. אם אתם רוצים לשמור על מוח גמיש, זה יכול להיות פיתרון טוב עבורכם;

אך התרגול החשוב מכל לדברי מרזניק, הוא תרגול של יכולות חברתיות. רובינו חיים את חיינו הבוגרים עם אותו חוג חברים, ולא מרחיבים את המעגל. לימוד חברתי הוא הלימוד המורכב ביותר כי הוא מפעיל הכי הרבה אזורים במוח. אנחנו יצורים חברתיים והמנעות מהעולם היא "רעילה למוח" לדבריו. אז אם אתם רוצים לשמור על איכות החיים, בעיקר בגיל מבוגר, הדרך הטובה ביותר, היא לצאת ולהרחיב את המעגלים החברתיים שלכם.

2. המיתוס שאומר שתא שמת במוח לא יתחדש לעולם

מיתוס נוסף שהופרך רק בעשורים האחרונים, קשור למיתוס הראשון, והוא המיתוס שתאי העצב במערכת העצבים המרכזית אינם מתחדשים כלל, משום שהם אינם מתפצלים ומתחלקים כמו שאר תאי הגוף.
שנים ארוכות, האמין המדע כי אין לנו יכולת לייצר תאי עצב חדשים, וכי כמות תאי העצב איתה נולדנו, היא זו שתעמוד לרשותנו כל החיים, ואף תלך ותפחת עם הגיל. האמונה הרווחת הייתה שכל תא עצב שמת במוח  יאבד לעד, ולא יוחלף בתא עצב חדש.שבירת מיתוסים על המוח האנושי

ראיות שהעידו על ייצור של נוירונים חדשים ע"י תאי גזע, החלו לצוץ כבר בשנות ה-60, ויוחסו בעיקר למוחות של ילדים בצמיחה. התהליך כונה נוירוגינוזה או נוירוג'נוסיס, אך רק בשנות ה-90 הצליחה דר' אליזבת גולד מאוניברסיטת רוקפלר להראות נוירוגינוזה  או ייצור של תאי עצב חדשים, במוח בוגר. עדויות על התחדשות תאי עצב נמצאו עד היום בעיקר באזור ההיפוקמפוס הקשור בלמידה ובזיכרון, ובמערכת פקעות הריח. נמצא כי ההיפוקמפוס, מייצר כ-700 תאי עצב חדשים מידי יום. זה אולי לא נשמע הרבה בהתחשב בעובדה שמוח בוגר מכיל כ- 86 מליארדים של תאי עצב, אך זו עובדה שעד גיל 50, לא נותר בגופנו, אף לא תא עצב אחד איתו נולדנו!

מחקרה של גולד בשיתוף עם טרייסי ג' שורס, פרופסורית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת רטגרס, מצא כי הווצרות תאי עצב חדשים במוח, קשורה על פי רוב לאתגרים קוגניטיבים וללמידה, אם כי לא כל למידה היא אפקטיבית באותו האופן. התאים החדשים שנוצרו בעקבות לימוד תחום חדש, הראו הישרדות נמוכה יחסית, ונעלמו לאחר כמה שבועות. אולם ככל שהלימוד היה מורכב יותר, ארוך יותר, ורמת העניין והאתגר האינטלקטואלי גדלו, כך גדלה גם השרדות התאים החדשים.

מחקר נוסף של ד"ר סנדרין ת'ורה – מדענית מוח בקינגס קולג' בלונדון, מצא בין השאר, כי התחדשות תאי עצב  במוח, אכן קשורה לנפח ולאיכות של למידה וזיכרון, אך חשוב לא פחות מכך – היא משפיעה גם על תחושת האושר האישי שלנו! למעשה קיים קשר הדוק בין נירוגינוזה לבין דיכאון. הוכח כי מוח בדיכאון הוא מוח שבו התחדשות הנוירונים פגומה, וכי חלק מהתרופות האנטי-דכאוניות, למעשה מגבירות את הנוירוגינזה, ומפחיתות סימפטומים של דיכאון, וכן של אלצהיימר, המאופיין באבדן זיכרון. כיום נבדקת האפשרות, כי התחדשות תאי העצב ממלאה תפקיד חשוב בשימור זכרונות, ביכולת ללמוד תחומים חדשים, בשיפור מצב הרוח ובמניעת התדרדרות המוח עם הגיל.

" לא משנה באיזה גיל אתם, ייצור מוגבר של תאי עצב יכול להשפיע לחיוב על מידת האושר שלכם." דר סנדרין תורה

האם יש לנו יכולת להשפיע על התחדשות תאי העצב במוח?

דר' ת'ורה טוענת שכן! לדבריה, אנו יכולים להפיק תועלת עצומה מחידוש תאי עצב, ויש לנו דרך לשלוט בייצורם. פעולות שונות הוכחו כמגבירות את היכולת לייצר ניורוגינוזה:
לימוד של תחום חדש, מיומנות חדשה או שפה, אימונים מוחיים שונים ומשחקים, התעמלות פיזית, צריכת מזונות מסוימים כגון אוכמניות, שוקולד מריר, יין אדום (עד כוס, מעבר לכך ההשפעה תהיה הפוכה…), חומצות אומגה 3 ואפילו סקס…כל אלו, משפרים את חידוש תאי העצב במוח.

לעומת זאת, מה שיכול להפחית את חידוש תאי המוח הוא לחץ ומתח, חסך בשינה, תזונה עשירה בשומן רווי, צריכת אלכוהול, עישון וזיהום אויר. אחד המחקרים המפתיעים בתחום, הוא של קבוצת מדענים ביפן שמצאה כי צריכה של מזונות רכים ומבושלים, מפחיתה את הנירוגנזה בעוד שלעיסה וטחינה של מזונות קשים, עשויה להגביר אותה. המשמעות היא שהתזונה שלנו משפיעה גם על מצב הרוח שלנו, כשהיא מסייעת או מונעת מתאי המוח שלנו להתחדש.

3. המיתוס שאומר שאנו משתמשים רק 10% מהמוח

רבים מכם נתקלו בוודאי במיתוס הידוע האומר שכבני האדם, אנו משתמשים רק בכ- 10% מהמוח שלנו, מה שמעיד על פוטנציאל גאונות, הטמון בכל אחד מאתנו. זהו מיתוס רווח מאוד, אך מה המקור שלו?
לפני שנים רבות, כשהמדע אך החל לשרטט את המבנה האנטומי של המוח, התגלה שרק כ-10% מהמוח שלנו עשוי מתאי עצב (נוֹיְרוֹנים). שאר 90 האחוז של המוח, הן רקמות תומכות או מקשרות המכונות "תאי גְלִייָה"  Glia, (מהמילה "גלו" או "דבק" באנגלית). תאים בעלי  תפקידים שונים, כמו לעטוף את תאי העצב, להזין אותם ולהגן עליהם, להשמיד תאים מחוללי מחלות ולווסת את המוליכים העצביים (הנוירוטרנסמיטורים).

הגישה הרווחת במדע, הייתה כי הנוירונים הם התאים הפעילים היחידים במוח, שכן הם מפעילים את מוח האדםמערכת העצבים, וכל שאר התאים משמשים רק כתאים "תומכים". מכאן גם נגזר המיתוס, כי אנו משתמשים רק ב-10% מהמוח.
המיתוס הזה הלך והתחזק עם השנים, בגל של ספרות "עזרה עצמית" ששמה לעצמה מטרה להראות לנו איך לנצל אחוז גבוה יותר של המוח; אך האמת היא, שחוקרי המוח, מעולם לא הצליחו להוכיח את הטענה הזו…
נהפוך הוא, גירויים חשמליים של נקודות במוח במהלך ניתוחים, לא הצליחו עד כה לחשוף אזורים רדומים במוח, שבהם לא ניתן להבחין בתפיסה, ברגש או בתנועה. יתרה מזאת, התבוננות בהשפעות פגיעת ראש, מגלה כי אין שום שטח במוח שיכול להיהרס על ידי שבץ, טראומה מוחית, או אחרת, מבלי להשאיר את החולה עם איזה גירעון תפקודי, מה שמעיד על החשיבות של כל תאי המוח לתפקודו. זה נכון שכל תחושה, זיכרון או רגש, כל תנועה וכל חלקיק באישיות שלנו, מושפע ומתבצע באמצעות הנוירונים. במובן זה, הם אכן מהווים את "מערכת ההפעלה" של המוח, אך הם לא עושים זאת לבד.
בעשורים האחרונים, החלו להבין יותר לעומק את התפקיד של תאי הגלייה, והסתבר שהחשיבות שלהם לתפקוד תאי העצב במוח היא הרבה מעבר לתמיכה פיזית. תאי גלייה יכולים לעכב או לדכא תאי עצב או להפעיל אותם. הם מתחברים לתאי העצב ויכולים לשלוט בפעילות שלהם. מחקרים רבים בוחנים כיום את תפקידם של תאי הגלייה בהקשר להשמדת פאתוגנים (מחוללי מחלות), כאבים נוירופתיים, וויסות של נוירוטרנסמיטורים ועוד.

המדען ברוס ליפטון, אומר שאם נדמה את תאי העצב לשמות העצם במשפט, הרי שתאי הגלייה הם הפעלים והתארים שמחברים את המשפט. למעשה הם נותנים את התמונה הכוללת של הנוף הנפשי.
המוח שלנו בנוי מכמות עצומה של נוירונים שמחוברים זה לזה עם תאי גלייה, ומרכיבים ביניהם רשת קשרים ענפה. בכל צומת של הרשת, יושבים זיכרון או מחשבה, שנקראים נירו אסוציאציה, המקיימים קשר פנימי הדוק עם הורמונים של רגש. מאחר ותאי הגלייה מווסתים את הנוירוטרנסמיטורים, הם אחראים במידה רבה, על הווצרות של נתיבים כימיים במוח, ויש לנו אפשרות להשפיע על הנתיבים הללו בעזרת מחשבות ורגשות. המשמעות לדבריו, היא שיש לנו גישה לכל המוח, אם כי רובינו לא מנצלים אותה.

הסיבה לכך, היא שכאשר אנו מתחילים לסגל לעצמנו הרגלים ותבניות חשיבה בילדות, אנו יוצרים נתיבים נוירולוגים כימיים מסויימים במוח, החוזרים על עצמם באופן קבוע, על חשבון מסלולים אחרים. מסלולים אלו, יהיו בעלי עדיפות גבוהה ביומיום שלנו, ויהוו את האוטומט על פיו נפעל על פי רוב, אלא אם נחליט ליצור שינוי.

המוח שלנו הוא אולי פלסטי, אך הוא גם בנוי להרגלים

נורמן דוידג',  מכנה את התכונה הזו 'פרדוקס הפלסטיות': "הגמישות של המוח אחראית בו זמנית הן ליכולתו של האדם להסתגל והן לנטייתו להתקבע בדפוסי חשיבה קיימים".

אנו יודעים שדפוסי חשיבה קיימים, יוצרים נתיבים כימיים קבועים במוח. לדוגמא: מחשבה על משהו שמפחיד אותנו, תשלח הורמונים של רגש שיתישבו על הקולטנים המיועדים לכך, ויצרו חיווט קבוע בין אותה מחשבה לאותו הורמון רגש. ככל שנחווה יותר מרגש מסוים, למשל פחד, כך נרגיל את המוח לאותו הרגש, ויתרה מכך, ניצור התמכרות פיזיולוגית לרגש הזה, ברמה שהגוף שלנו ידרוש את המנה הכימית שהרגש מעורר בו…
זו התמכרות שהיא כימית במהותה, לכן רבים מאיתנו חווים כל פעם מחדש רגשות בלתי רצויים כמו פחד או כעס, שנדמה שאין לנו שליטה בהם. אחת הסיבות לכך, היא שרוב היום אנו פועלים באוטומט, במוח דומיננטי בהמיספרה אחת.

מוח ימין ומוח שמאל

המוח שלנו מחולק לשני חלקים מרכזיים:
ההמיספרה הימנית שולטת ברגשי, אינטואיטיבי, הוליסטי, מוח ימין ומוח שמאלויזואלי, סוביקטיבי, וההמיספרה השמאלית שולטת בלוגי, ורבלי, סדרתי, ראציונאלי, אנליטי, ואובייקטיבי.
במהלך רוב היום, אנו פועלים או מההיספרה הימנית או מהשמאלית לסירוגין, בהתאם למה שאנו חווים.
מצב זה נקרא "מוח דומיננטי" – כשהמיספירה אחת, שולטת והשניה לא פעילה. הבעייה היא, שקשה לארגן את החיים שלנו כפי שהיינו רוצים, עם מוח דומיננטי בהמיספרה אחת. אם אנו בוחנים תחום מסויים רק דרך ההיספרה השמאלית, הוא יהיה הגיוני וסדור, אך ללא מרכיבים רגשיים חשובים, ואם נבחן תחום אחר דרך המוח הימני, נהיה מאוד רגשיים, אך נאבד את הלוגיות.

מהו מוח מסונכרן?

מוח מסונכרן הוא מצב שבו שתי ההיספרות ימין ושמאל פועלות במקביל זו עם זו. זה נחשב למצב של "super learning" או "לימוד/קליטת על". משום שכאשר שתי ההמיספירות פועלות יחד, יש לנו מאפיינים הרבה יותר טובים של פעילות עצבית במוח. אם נוכל לסנכרן את שתי ההיספרות- נוכל לשלב את הלוגי והרגשי יחד, מה שיפתח לנו אפשרויות רבות ללמידת על, וקליטת אינפורמציה בקלות ובמהירות. אך בעיקר זה יפתח לנו חשיבה חדשה שמשלבת את האינטלקט והרגש, ההכרחיים כדי ליצור תמונה שלמה של חיינו. כשאנו פועלים במוח דומיננטי (דרך המיספרה אחת), אנו למעשה חוסמים בזמן זה מרכיב חשוב  של המערכת העצבית. כשאנו במוח מסונכרן, אנו הרבה יותר שלווים ורגועים, ויכולים לבטא את עצמנו בצורה האופטימלית מכל חלקי המוח.

טיפ לסינכרון מוחי:

רובנו יודעים שההמיספרה הימנית במוח שולטת על הצד השמאלי של הגוף, בעוד שההמיספרה השמאלית – שולטת על צד ימין.  אם נחלק את הגוף בצורה אופקית מהקודקוד וכד הרגלים, ונושיט  את יד שמאל ימינה, כך שתעבור את קו האמצע של הגוף, הרי שהיד שמאלית שנשלטת על ידי ההמיספרה הימנית, נמצאת כעת בטריטוריה של מוח שמאל ומושפעת גם ממנו. כשאנו מצליבים ידים ורגליים מעבר לקו האמצע של הגוף, אנו גורמים לשתי ההיספרות במוח לעבוד בהרמוניה זו עם זו. אז אם אתם רוצים להרגע במשך היום, או לתרגל מדיטציה יעילה, פשוט שלבו את הידים ואת הרגלים ל-3 דקות. זה ירגיע את כל המערכת, ותוכלו לחוש מיד בהבדל. בתוך ההרפייה הזו – כל התיפקודים הנוירולוגים שלכם יתגברו במצב של מוח מסונכרן.

סיכום:מיתוסים על המוח האנושי

רוב בני האדם פועלים מתוך דפוסים ותבניות שאימצו עוד בילדות. הדפוסים הללו, הופכים אוטומטיים, והנתיבים הקבועים במוח שלנו, נוצרים ומתחזקים בהתאם לדפוס, והופכים לברירת המחדל של המוח. כתוצאה מכך, אנו סוגרים חלק גדול מהפוטנציאל המוחי שלנו, ופשוט הולכים עם כוחו של הרגל, כשלמעשה יש לנו אפשרות להשתמש באחוזים גדולים יותר של המוח, לפעול לסינכרון בין האונות ולחדש את תאי העצב במוחנו, ועל הדרך, גם להרגיש טוב יותר…

"מי שמבין איך המוח עובד יודע שכדי לרכוש מיומנות חדשה אתה צריך לגבש איזו רשת עצבים שתפתח קשרים מסוימים, ואלה ייצגו את הלמידה החדשה – משוואה, מסלול הליכה או מילה שלא הכרת", הוא אומר. "זה דורש ספציפיות של תת־קבוצה של תאים, שבעבר תקשרו בצורה מסוימת ועכשיו יש ביניהם קשרים חדשים." פרופסור עידן שגב

אם אנו רוצים להפעיל טוב יותר את המוח שלנו , יש כמה דברים שנוכל לעשות:

  1. כדי לשמור על מוח גמיש, חשוב להמשיך ולאמן את המוח גם כבוגרים, ממש כפי שמאמנים שריר – באמצעות לימוד של תחומים חדשים, משחקים שונים, ורכישת מיומנויות חדשות. הקפדה על מסגרות לימוד, התנסויות וחוויות חדשות שלא חוויתם עד היום, ירחיבו את התודעה שלכם וישמרו על המוח שלכם צעיר. אבל חשוב מכל, הוא להמשיך וליצור הכרויות ומעגלים חברתיים חדשים בכל גיל. זה לא רק יתרום לאריכות ימים, אלא גם ישפר ללא הכר את איכות החיים שלכם.
  1. כדי ליצור נירוגינוזה או חידוש תאי עצב במוח שיתרמו לא רק לאיכות המוחית אלא אף לרמת האושר שלכם, נסו להמנע או להפחית מתחים ביומיום. לצמצם צריכת אלכוהול ועישון, להמנע ממתיקים מלאכותיים, מחשיפה לחומרי הדברה ומעודף מחשבות שליליות ודאגות (!). במקביל, חשוב שתדאגו גם לישון מספיק, לאכול בריא, להתעמל ולאמן את המוח במיומנויות חדשות לגמרי, וכמובן לעשות הרבה סקס!.
  1. כדי להגיע לסינכרון טוב יותר של אונות המוח וניצול חלקים גדולים יותר במוח, עלינו להרחיב את המודעות. ראיה שהיא הוליסטית כלומר רואה את מכלול הנתונים ומנתחת את הקשרים, היא ראיה שמשלבת עוד חלקים מהמוח במקום להריץ שוב ושוב את אותן תבניות, ולהפעיל את אותם נתיבים עצביים במוח. אם נתחיל להשתמש ביותר חלקים מהמוח בפעילות שלנו, נוכל להעצים את היכולות שלנו כבני אדם על כדור הארץ. ישנן שיטות שונות התורמות להפעלה של כל המוח למשל שיטת brain-gym (תרגילי התעמלות המשלבים בין הגוף למערכת העצבים), שיטת "מוח אחד" או שיטת brain aerobics. בנוסף, ניתן להאזין לסוגי מוזיקות מקצבים ותדרים שמיועדים לסנכרן בין שתי האונות.
"ועכשיו כשהמדע אומר לכם, שאתם אחראים, שזה בידיים שלכם - שהאושר שלכם והרווחה הנפשית שלכם, היכולות והכישורים שלכם, כולם ניתנים לשיפור ותיקון באופן מתמשך, ואתם אחראים לכך, האם תתעלמו מהעצה הזו?"... פרופסור מייקל מרזניק.

 

 

 


תגובות

איך נשמור על מוח גמיש מתחדש ויעיל – בכל גיל — תגובה אחת

  1. על מנת להתייחס ברצינות להמלצות, חובה לשנות הרגלים.זה לוקח זמן.שווה להשקיע את הזמן. השינוי יתן סיכוי לחיים מלאים יותר ויפיגו את השעמום של העולם המודרני. ככל שאנשים ממוקדים במכשירים ניידים כך הם מתרחקים מחיי חברה ממשיים.

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>